עיכוב בחילוץ עובר שנמצא במצוקה

תביעות בגינן נפסקים סכומים גבוהים ביותר. אותם מקרים בהם התינוק שנמצא ברחם סובל מחוסר חמצן וכל שנייה של עיכוב בהוצאתו מהרחם, גורמת לו נזק נוירולוגי חמור.

מתחילת הליך הלידה, ואף קודם לכן, מחוברת היולדת למוניטור. כאשר יש בעיה כלשהי בזרימת הדם מהאם לעובר, דרך השלייה, ובעקבות כך הפחתה בכמות החמצן המוזרמת לעובר, המוניטור יצביע על פעילות לא תקינה, מה שאנו מכנים: מצוקה עוברית (האטות בקצב לב העובר).

במצב זה, הצוות הרפואי צריך לפעול ללא דיחוי לסיום הלידה.

אי אבחון או אי איבחון בזמן! ועקב כך טיפול מאוחר במצוקה עוברית, עלול לגרום לפגיעה מוחית ביילוד ואף למותו. 

בתביעת רשלנות בלידה בה התובעים טוענים לרשלנות אשר גרמה לתשניק סב-לידתי, בעטיו נגרם נזק מוחי ליילוד, על התובע מוטל הנטל להוכיח שלושה יסודות הכרחיים והם,

כי הנתבע התרשל במהלך הלידה;

כי ההתרשלות גרמה ליילוד לתשניק סב-לידתי;

וכי הנזק שנגרם ליילוד הוא כתוצאה מהתשניק.

הסממנים המוכרים, שנזכרו פעמים רבות בפסיקה בהקשר של תשניק סב-לידתי הם:

(-) אפגר נמוך מאוד גם בדקה החמישית והעשירית לאחר הלידה

(סולם האפגר מבוסס על חמישה נתונים: נשימה, דופק, צבע, תגובה לגירוי וכח שרירים (טונוס), כאשר כל פרמטר זוכה לציון בין אפס לשתיים כך שהניקוד המקסימלי לתינוק בעת היוולדו הוא עשר);

(-) חמצת בדם (רמת PH נמוכה מהתקין);

(-) פרכוסים או ממצאים חריגים בבדיקה הנוירולוגית שנערכת לתינוק עם יציאתו לעולם או בימים או בשבועות הראשונים לאחר הלידה, כמו רפיון שרירים, שינויים בטונוס גוף (היפוטוניה או היפרטוניה) או ממצאים לא תקינים בבדיקת הרפלקסים;

(-) פגיעה רב מערכתית כמו פגיעה בכליות או הפרעה בתפקודי קרישה.